Rosh Hashanah 16

Kapitel 16

א שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב (תהלים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב

1 Sage: am Neujahrsfeste. Und darauf heißt es: denn das ist eine Festsetzung für Jisraél, ein Recht des Gottes Ja͑qobs.

ב ת"ר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מלמד שאין ב"ד של מעלה נכנסין לדין אא"כ קידשו ב"ד של מטה את החדש

2 Die Rabbanan lehrten: Denn das ist eine Festsetzung für Jisraél, ein Recht des Gottes Ja͑qobs; dies lehrt, daß das himmlische Gericht nur dann zusammentritt, wenn das untere Gericht bereits den Neumond geweiht hat.

ג תניא אידך כי חק לישראל הוא אין לי אלא לישראל לאומות העולם מנין ת"ל משפט לאלהי יעקב א"כ מה ת"ל כי חק לישראל מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין

3 Ein anderes lehrt: Denn das ist eine Festsetzung für Jisraél; ich weiß nur, von Jisraél, woher dies von den weltlichen Völkern? Es heißt: ein Recht des Gottes Ja͑qobs. Wieso heißt es demnach: eine Festsetzung für Jisraél? Dies lehrt, daß Jisraél zuerst vor das Gericht kommt.

ד כדרב חסדא דאמר רב חסדא מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין שנאמר (מלכים א ח, נט) משפט עבדו ומשפט עמו

4 Dies nach einer Lehre R. Ḥisdas, denn R. Ḥisda sagte: Von König und Gemeinde kommt der König zuerst vor das Gericht, denn es heißt: das Recht seines Knechtes und das Recht seines Volkes. –

ה מאי טעמא אי בעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף:

5 Aus welchem Grunde? – Wenn du willst, sage ich: es ist nicht schicklich, daß der König draußen warte; wenn du aber willst, sage ich: [er trete vor] bevor der Zorn sich steigert.

ו ולשמיטין: מנלן דכתיב (ויקרא כה, ד) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב (דברים יא, יב) מראשית השנה

6 DES ERLASSJAHRES. Woher dies? – Es heißt: das siebente Jahr soll für das Land eine Zeit der Ruhe sein, und man folgere durch [das Wort] Jahr, das auch beim Tišri gebraucht wird, wie es heißt: vom Beginne des Jahres. –

ז ולגמור שנה שנה מניסן דכתיב (שמות יב, ב) ראשון הוא לכם לחדשי השנה דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים:

7 Sollte man doch durch [das Wort] Jahr vom Nisan folgern, denn es heißt: als erster unter den Monaten des Jahres soll er euch gelten!? – Man folgere hinsichtlich des Jahr, neben dem es nicht Monate heißt, von Jahr, neben dem es nicht Monate heißt, man folgere aber nicht hinsichtlich des Jahr, neben dem es nicht Monate heißt, von Jahr, neben dem es Monate heißt.

ח וליובלות: יובלות באחד בתשרי הוא יובלות בי' בתשרי הוא דכתיב (ויקרא כה, ט) ביום הכפורים תעבירו שופר

8 UND DES JOBELJAHRES. Beginnt denn das Jobeljahr am ersten Tišri, es beginnt ja am zehnten, denn es heißt: am Versöhnungstage sollt ihr die Posaune erschallen lassen!? –

ט הא מני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא דתניא (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה מה ת"ל לפי שנאמר ביוה"כ יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה"כ ואילך ת"ל וקדשתם את שנת החמשים מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה

9 Hier ist die Ansicht R. Jišma͑éls, des Sohnes des R. Joḥanan b. Beroqa, vertreten, denn es wird gelehrt: Ihr sollt das fünfzigste Jahr heiligen; was lehrt dies? Da es heißt: am Versöhnungstage, so könnte man glauben, es sei erst am Versöhnungstage zu heiligen, so heißt es: ihr sollt das fünfzigste Jahr heiligen, und dies lehrt, daß die Heiligung des Jahres mit dem Anfange desselben beginne.

י מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן

10 Hieraus folgerte R. Jišma͑él, Sohn des R. Joḥanan b. Beroqa, daß zwischen dem Neujahrsfeste und dem Versöhnungstage die Sklaven weder entlassen wurden noch ihren Herren dienstbar waren, vielmehr aßen und tranken sie und vergnügten sich mit Kränzen auf den Häuptern. Als der Versöhnungstag heranreichte, ließ das Gericht die Posaune erschallen, sodann wurden die Sklaven nach Hause entlassen und die Felder gingen in den Besitz ihrer [früheren] Eigentümer zurück. –

יא ורבנן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים

11 Und die Rabbanan!? – Du hast wohl das Jahr zu weihen, nicht aber sind die Monate zu weihen.

יב תניא אידך יובל היא מה תלמוד לומר לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה כך מתקדשת והולכת בסופה ואל תתמה שהרי מוסיפין מחול על קדש תלמוד לומר (ויקרא כה, יא) יובל היא שנת החמשים שנת החמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת

12 Ein Anderes lehrt: Ein Jobeljahr; was lehrt dies? Da es heißt: ihr sollt das fünfzigste Jahr heiligen, so könnte man glauben, wie die Heiligkeit des [Jobeljahres] am Anfange früh beginnt, so höre sie am Ende spät auf, und dies braucht dich nicht zu wundern, denn man füge ja vom Profanen zum Heiligen hinzu, so heißt es ein Jobeljahr ist es, das fünfzigste Jahr, du hast das fünfzigste Jahr zu weihen, nicht aber ist das einundfünfzigste zu weihen. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel